בין שמעון פרס לעמוס עוז
בין הסכם אוסלו ללסון קישוט
לפני כ-6 שנים יצא לאור ספר בשם 'תולעת יעקב ודוד ישמעאל', תחת הפסיאודונים מ.ד. בן-עמי. הקטע המצוטט הבא מן הספר נכתב על הוזה שלום אחר, כמדומתני מי שהיום הוא הנשיא שמעון פרס, שהביא עלינו את הסכם אוסלו, הסכם שגבה מאיתנו אלפי נפגעים בטרור ובמלחמות שהיו תוצאתו. בקטע הזה יש רק להמיר את ראשי התבות ש.פ. ל- ע.ע.(עמוס עוז) ולהוסיף במקום המתאים: "להיבחר לקבלת פרס נובל".
וזה הקטע:
" ספרים רבים אפשר לחיות בלעדיהם, אך ספרים אחדים אסור לפרוש מן העולם לפני שקוראים בהם. אחד מהם הוא "דון קיחוטֶה".
בדברים אלה פניתי אל ג'ורג' [אורוול] למחרת, מבלי שידעתי אם קראוֹ. האגדה הנמכרת ביותר, אחרי אגדת המוח האנליטי, היא אגדת תולעת הספרים. זהו המְתַאֲבֵן המוגש לנו, כדי שנלקוק שפתיים ונגיר ריר לקראת המנה הבאה שתוגש לשולחננו, הלוא היא "תהליך השלום". מותר לי לפקפק בתאבונו האדיר של ש.פ. לספרים. מתי לכל הרוחות הוא מוצא להם זמן? שמא בעת הטיסות ניו-יורק-קהיר-אוסלו-וושינגטון…? מוטב היה לו ולנו שיחשב בהן מהלכי מט, במשחק המלכים שהוא נקלע אליו, כחובֵב מלכוּת. ואני, הרי לא אוכל לבוא ולהישבע שאינו שיכור-ספרים. לא קרבתי אליו אפילו חצי פעם, ולוּ ת"ק פרסה, שלא לומר, דל"ת אמות. איך אהין? אבל הזכות שלא להאמין, שמוּרה לי למרות זאת, לא כן? וככל שיירבו הלא-מאמינים במתַאבנים שלו, יירבו הלא-מאמינים במנות השלום העיקריות שהוא מאביס אותנו בהן; לדבריו – במקום מנות קרב. כי הרי, מה חשוב לו יותר מאשר אמוננו בו, כדי להיבחר? ומה חשוב לו יותר מאשר להיבחר? "תהליך חלום דולסינאה" שלו המכונה "תהליך שלום", אמיתי כמוה ממש. נבדתה במוח ההוזה של מאהבהּ האביר, רק כדי שיהיה אביר כתיקנו. הרי כשראה לאחר זמן איכרה כעוּרה ונאמר לו על-ידי משמשו סנצ'ו, כי היא-היא דולסינאה היפה, אלא שמכשף הטיל בה כישוף; וכשנבהל להכיר, כי בְּשֶלהּ הוא גומא מרחקים וגומע צרות צרורות; הוא, אפילו בהזיותיו, לא מסוגל היה להרכיב בדיוק פנים אלה על הפנים ההזויות של יפהפייתו, ונדהם: הלא היא איכרה מסריחה, כעוּרה וּבוּרה. זו איננה דולסינאה אהובתו. אלא ששוכנע על-ידי הבּוּר ממנו, סנצ'ו, בפעולת המכשפים עליה, לאמור: כשלעצמהּ – היא ללא דופי, גם אם נראית כהיפוך עצמהּ. גם ספר זה בוודאי קרא דון קיחוטה שלנו, אביר סיפורי המזרח-התיכון החדש. "הגיע הזמן שנעשה התנחלות של המתנחלים בקרקע המציאות," – פסל במומו.
הַמשך להאמין, אביר שלום! כל המכות, החבּורות, העלבונות ושפיכות הדמים, אנחנו סופגים בעטיים של שגיונותיך ודולסינאה שלך. כבר מוטב לוּ למצער היית רואה, כדון קיחוטה, כבשים כאויבים תחת לראות אויבים ככבשים."
